מה קראתי:

• Station Eleven
• Piranesi
• Gideon the Ninth היחיד ברשימה שלא שנאתי, אבל היו כמה דברים מעיקים
• Tomorrow and Tomorrow and Tomorrow
• The Road
• Weapons of Math Destruction – זה ספר מדע פופולרי ולא רומן, אבל קראתי וסבלתי
  

בחירות הספרים האחרות שלי גם לא היו טובות. אני כבר שנה בתקופה של קריאה על פוליטיקה אמריקאית בזמן שבעבר היתי מקדישה לספרות מקצועית.
אני בנפילת איכות מבאסת, והספרים הבאים שיש לי ברשימה הם רוברט היינלין, babel-17, אם אמצא ספרים של ג’ון וארלי אז משהו משם ועוד קצת פוליטיקה אמריקאית. לא יודעת האם זה יציל את השנה מהתואר “שנת הספרים הגרועים”.

אולי אני כבר לא נהנית מספרים כי קראתי יותר מידי קומיקסים, והדמויות בספרים לא מתות מספיק מהר, צריך לדפדף ולקרוא את כל המילים וכל השורות עד שקורה משהו. נראה לי שזה לא המצב, אבל אני צריכה דוגמית כהוכחה לעצמי.

אז מה כ”כ שנאתי בכל ספר? למקרה שמישהו ירצה להתווכח איתי ולהגיד שזה הספר הכי מעניין בעולם, הנה הסיבות שלא

Station Eleven – מסופר על העולם 20 שנים אחרי מגיפה קטלנית שהרגה 80% מהאוכלוסיה. הספר הוא משנת 2006, לפני הקורונה, ואני קראתי אותו אחרי הקורונה אז הערכתי מאוד את איך שהיא תיארה חלק מהדברים המיידיים בפרוץ המגפה. אז אין factions וכתות וחלומות מוזרים כמו בספר המגיפות של סטיבן קינג (וטוב שכך!) אבל גם אין יותר מידי משום דבר אחר. זו הגירסה הרגועה, ואולי הריאליסטית יותר, של The Walking Dead, בלי זומבים.
במשפט אחד: נשארו אנשים בעולם

Piranesi – אני מקווה שזה ילמד אותי לקח לא להאמין לפרסי ספרות. כי הספר הזה הוא זוועה. זה לא ספר, זה תיאור פסלי קירות. והגילוי בסוף כ”כ לא מפתיע, שלהשאר עד הסוף נראה כמו תרמית אחת גדולה.
אני חשבתי לתומי שלמדתי את הלקח מהספר הכי גרוע שאי פעם קראתי, Left Hand of Darkness, לגבי לא להאמין לפרסי ספרות וביקורות, אבל מסתבר שזה לא היה מספיק. אולי פעם שניה יכניס לי את זה לראש. זה ספר לאחל לאוייביי.
במשפט אחד: קירות לבנים

Gideon the Ninth – זה ספר שלא שנאתי, ולפרקים הוא גם היה מעניין. אבל הוא היה מאוד ארוך, והדמויות היו עם שמות ארוכים כ”כ שלקח לי חצי ספר רק להבין מי זה מי, וגם לא היה לי ממש איכפת מהסיפור העיקרי שקורה שם, התעלומה שצריכים לפתור והתככים בין תשעת הבתים.
אבל סה”כ נהנתי מהספר, כי המנגנון של איך הנקרומנסריות פועלת היה מעניין. היו הרבה בדיחות מאוד מודרניות שמיועדות לקורא, אפילו כשזה עבר בין הדמויות, אז היה מבדר. וממש בתחילת הספר, לפני שההרפתקאה העיקרית התחילה היה קטע שמאוד אהבתי בו שתי הדמויות הראשיות אירגנו את הקרב ביניהן, וחוץ מזה שזה היה קרב טוב, לאחר מכן אחת מהן סיפרה איך היא עמלה כל הלילה לסדר את המקום כדי שיהיו לה את כל הכלים וההזדמנויות לנצח.
במשפט אחד: נקרומנסרים בחלל

Tomorrow and Tomorrow and Tomorrow – כגודל הציפייה כך גודל האכזבה. הסיפריה שלחה לי נוטיפיקציה להגיד שספר על משחקי מחשב שכולם מחכים לו זמין רק לי ל-7 ימים. אמרתי מצויין, בוודאי שאני אקח ספר פופולרי על משחקי מחשב. אז בין הציפיה שלי לעולם מדברי וירטואלי כמו בהתחלה של “בעיית שלושת הגופים” לבין מה שקורה בספר הזה אין כלום ושום דבר. זה ספר דרמה על אנשים שבמקרה הם עובדים בתחום פיתוח המשחקים, אוקיי, יכלו להיות גם זמרי אופרה מצידי.
במשפט אחד: אופרת סבון

The Road – אב ובן מסתובבים בעולם פוסט אפוקליפטי של שנות ה-60 בארה”ב. אין שם שום דבר שבאמת טוען שזה בשנות ה-60, אבל ככה זה נשמע מהכתיבה וכי הסופר עתיק. לא יודעים את השמות שלהם, או איפה הם או מה קרה לעולם. הכל אפור ורע. ושמעתי את זה כאודיו בזמן ריצות, זה היה זוועה.
במשפט אחד: sic transit mundus

Weapons of Math Destruction – אתוודה שלא קראתי עד הסוף כי נמאס לי. זה ספר שהקריאה שלו היתה “אני היתי הכי חכמה, אני זיהיתי שרימינו לקוחות, אב המשכתי לעבוד שם כי שילמו לי כסף”. זה וגם להתעלם לגמרי מכל מה שקדמה ומיחשוב תורמים לרפואה, חינוך וכו’.

תחנה אחת-עשרה הוא ספר מגיפות משנת 2014. בעולם פורצת מגיפה קטלנית דמויית סארס ורוב אוכלוסיית העולם מתה די מהר. מעט האנשים שנשארים בחיים אחרי המגיפה מנסים להחזיר את הציויליזציה והחיים לרמה סבירה כלשהי, אבל לא למה שהיה פעם, כי זה לבקש יותר מידי. קצת כמו A Canticle for Leibowitz אבל פחות מצחיק.
העלילה מתרחשת ברובה בשנים שאחרי המגיפה, ומתרכזת בכמה דמויות שהכירו בנסיבות שונות לפני המגיפה אבל התפזרו אחריה. יש קפיצות זמן בו מתואר העבר ומסופר על איך המגיפה התחילה, והסיפור של כל הדמויות הראשיות בתחילת המגיפה והחיים שלפני המגיפה.

זה לא ספר מעניין, זה אפילו לא מד”ב, מה שכן הסופרת כנראה עושה עבודה טובה כי לא הפסקתי באמצע כמו את Doomsday Book. הספר הוא כמו דיסטופיה-לייט, ז”א זו בוודאות דיסטופיה, אם מסתכלים על מה שנשאר מהעולם הוא לא שונה מספרי דיסטופיה אחרים, אבל בגלל שעובדים בין הסיפורים האישיים של הדמויות אז המצב העולמי הוא רק עיניין צידי. עוברים בין הסיפורים של הדמויות בזמנים שונים, אז אפילו שכקורא אני מבינה את הסיפור הכללי בעולם, האופן שבו הכל כתוב ומסופר זה כאילו שאני קוראת את היומנים האישיים של הדמויות ואז כל אחד יודע רק חלק קטן מהסיפור, ולכן העלילה הגדולה לא כזו נוראית ומפחידה.

ראיתי ב-IMDB שיש מיני-סדרה שמבוססת על הספר הזה. כנראה הסדרה תהיה יותר טובה מהספר. על הספר אני לא ממליצה, משעמם מידי.

הסיכום הכללי

ספרי מגיפות: 0
אני: 0, כי בזבזתי את הזמן על ספרים לא מעניינים

זה נראה מעניין אז כמובן שזה יהיה מבוסס על קומיקס קוריאני שיצא ב-2019 (עדין אין תרגום לאנגלית).

לסדרה 6 פרקים של 40קצת פחות מ-40 דקות, זה נראה ממש קצר יחסית לסדרות קוריאניות אחרות אבל אני חושבת שזה לטובה, כי לא אהבתי שום סדרה שראיתי חוץ מ-Kingdom, כי יש שם דרמות מיותרות והכל לא מתקדם.

אמסור עוד פרטים כשאגמור לראות.

זה היה הפרק האהוב עלי עד עכשיו!
סוף סוף כל מחלקה מיוחדת 4 של אקי בתצורתה המלאה, והתחילו לעשות משימות ביחד, אז אני מאוד מרוצה, כי אהבתי את המשימה של הקומה האינסופית במלון.

הימנו וקובני הצטרפו עכשיו. אני בעיקר מרוצה שהימנו כבר שם, כי היא מבדרת ותמיד מראים איתה אירועים חשובים; הימנו עבדה במחלקה לצייד שדים הרבה לפני אקי, אחרי 6 שותפים שכולם מתו ובידיוק אחרי שהיא עשתה את עיסקת יד ימין תמורת עין ימין עם ה-Ghost Devil הראו את אקי הצעיר מגיע לעבוד איתה, וכבר אין לה כוח לכלום אז היא רק רק מאחלת לו לא למות.

מקימה סיפרה לדנג’י על ה-Gun Devil, והראו איך הוא הגיע. בקומיקס זה היה מפורט יותר, ובסדרה זה היה ממש קצר. הראו את הפלשבק של אקי בו הוא שיחק עם אח שלו לפני שכל המשפחה שלו נהרגו בגלל ה-Gun Devil. אז עכשיו אנחנו יודעים למה אקי נמצא במחלקה לצייד שדים – בשביל לנקום ב-Gun Devil שהרג את המשפחה שלו.

כל החלומות של דנג’י מתנפצים, אז הוא מאוכזב בהווה ומאוכזב לעתיד — מה אם הדברים שהוא ירצה בעתיד גם לא יהיו טובים כמו שהוא מצפה להם, מה הטעם לחיים אם כך?
מקימה קצת עוזרת לו עם הבעיה הזו, וגם מבקשת ממנו להרוג את ה-Gun Devil בשבילה. בקטנה.

ודנג’י ופאוור מתנהגים כמו אידיוטים ואקי מיישר אותם עם מסטיק. יש קטע של “דנג’י ופאוור מתנהגים כמו אידיוטים” בכל פרק, וזה עדין מבדר אותי מאוד.

איש המסור זו סדרה של מכות ובדיחות, אבל הסיפור הכולל הוא כ”כ עצוב, הכל שם עצוב. עד עכשיו הפרקים היו עם בדיחות ומכות, אבל עכשיו התחילו זרעי האירועים העצובים בסדרה.

https://davidson.weizmann.ac.il/online/sciencenews/לרדת-במשקל-ללא-מאמץ

זה לא כתוב במאמר, אבל אני אסביר איך זה פועל, זה מאוד פשוט: אנשים שמנמנים ועשירים לוקחים להם אנשים רזים ואוהבי ספורט (ברור לכל שבגרסה הזו של העתיד, הם לא רזים ואוהבי ספורט מרצונם), רותמים אותם למכונות ריצה ולמכשירי דמוי-דיאליזה שלוקחים מהדם את ההורמונים שמופרשים אחרי פעילות גופנית, ואלה מועברים למעסיק השמנמן. ספורט בפרוקסי

Chainsaw Man

איש המסור התחיל. כל הטריילרים ש-MAPPA הוציאו עד עכשיו היו מצויינים, והפתיח גם יפייפה

אני אפילו לא מתפדחת להגיד שראיתי את הטריילים ואת סרטון הפתיחה מיליון פעמים ברצף, כי הם ממש טובים.

זו סדרה שבנתה ציפייה מטורפת וקהל מעריצים עוד לפני שהיא התחילה. חלק כי קראו את הקומיקס ולא יכולים לחכות, וחלק כי הטריילרים שיצאו החל משנה שעברה היו מאוד יפים. ראיתי את הפרק הראשון, והאנימציה יפיפייה, והאוירה מאוד כמו בקומיקס. איש המסור, ביחד עם סולו לבלינג היו הקומיקסים והסיפורים האהובים עלי ביותר בתקופת הקורונה.

זה זמין לצפיה באמזון פריים וידיאו, הפרק הראשון יצא ב-11 לאוקטובר (לפי שעון יפן) ופרקים חדשים יוצאים שבועית.

Mob Psycho 100

עונה שלישית של מוב-100, סדרה שאני גם מאוד אוהבת. ראיתי את הפרק הראשון והוא היה בסדר כזה בינתיים, אבל אני מאוד אוהבת את מוב אז בוודאי שאמשיך לראות.

זמין לצפיה באמזון פריים וידיאו. הפרק הראשון היה ב-5 לאוקטובר, עם פרק חדש בשבוע, אז עכשיו יש כבר 3 פרקים מתוכם ראיתי אחד.

Bleach

כשהיתי קטנה, ראיתי Bleach כשנמאס כבר מנרוטו. ואז נמאס כבר מכל הסול-סוסייטי לדומיו, אז הפסקתי לראות גם את זה. אבל עכשיו יש עונה חדשה, והיא נראית די רצינית כזו. עוד לא ראיתי, אבל אולי אראה, מסקרנות

אני חושבת שזה יהיה באמזון פריים, אבל לא לגמרי בטוחה. אצטרך לברר איך לראות, ואז להתאזר בסבלנות משבוע לשבוע

לפחות כך זה נראה לפי שיר הפתיחה הקוריאני לסדרה Yakitate!! Japan, אבל בעצם זה אנימה על אפיית לחם.

מתישהו אכתוב על כל אנימה הספורט שראיתי (יורי ויקיטאטה יפן), ושם גם אסביר למה אפיית לחם זה אנימה ספורט.
בכל מקרה, זו סדרה מצחיקה שהעבירה לי טוב את תקופת הסגרים הראשונים של הקורונה.

הרקע

יש לי חשבון פייסבוק. הוא די כיפי אבל גם די מטונף. לאחרונה התחלתי לקבל פרסומות של אוספי ספרים, שברור לכל שאלה ספרים שמישהו הוריד, ארז בזיפ ועכשיו מוכר. ואני לא אתמם, גם אני קוראת ספרים שאני מוצאת באופן קסום באינטרנט, אבל אני לא נבלה מספיק בשביל למכור אותם!

מערכה ראשונה

הכי פשוט זה להתלונן על הפירסומת עצמה, לוחצים על ה “…” בפינה ועושים Report Ad כדי לקבל מיליון אפשרויות עליהן אפשר להתלונן

מה שפייסבוק עושים פה הוא מאוד חכם, אני צריכה להשקיע מזמני ולחשוב מה הקטגוריה הכי מתאימה להתלונן על הפרסומת הזו.
האם זו הטעייה? כן.
האם זה מעליב אותי? די.
האם הם מתחזים למישהו אחר? ליוצרים המקוריים ולבעלי הזכויות של מה שהם מוכרים.
האם זה תוכן אסור? גניבה – היתי רוצה שזה יהיה תוכן אסור. וכו’.

הגאוניות של פייסבוק פה היא שלא משנה על מה לוחצים, לא קורה כלום. ואז אני יכולה לחשוב שזה באשמתי, שלא בחרתי את הקטגוריה הכי מתאימה.

מערכה שניה

רציתי להיות אזרחית רשת טובה ובכ”ז לדווח על הפרסומות האלה. אם דיווח פירסומת בודדת בפייסבוק הוא לא שימושי, מה שצריך זה לדווח לפייסבוק על העמוד המפרסם. הלכתי לעמוד, עשיתי את ה-Report Page, קיבלתי דיאלוג ארוך שניסיתי לקרוא כמיטב יכלתי ובחרתי דברים, עוד דיאלוג ארוך, ובסוף אמרו לי ללכת למות

ואז החלטתי לדווח על קיניין רוחני! הרי זה משהו שהאמריקאים אוהבים — יוטיוב וטוויצ’ מלאים בקברים של ערוצים שהתלוננו עליהם על קיניין רוחני. תוכנית עם 100% סיכויי הצלחה

במציאות זו תוכנית עם 0% סיכוי הצלחה, ופוטנציאל ביזבוז זמן אינסופי. כשמנסים לדווח על קיניין רוחני, פייסבוק מראים מסך שנראה כאילו שמשהו דווח, אבל זה רק טקסט שלא אומר כלום ושולח ל-Help Center שזה בלגן ענקי של טקסט ולינקים. בסוף, חבר שמבין עיניין אמר לי שאני לא יכולה לדווח עם קיניין רוחני אם הוא לא שלי, ואם הוא שלי אז זו מסכת יסורים להוכיח את זה. אז קיניין רוחני בפייסבוק — פחחח, שיכחו מזה!

מערכה שלישית

דיווחתי על העמוד כ spam/scam. היה קשה למצוא את הסעיף הנכון, כי יש דוגמאות מאוד ספציפיות שם מה נחשב תחת כל קטגוריה, אבל נניח scam זה נכון. קיבלתי תגובה אחרי יומיים שאומרת לי “פחחחח, מה את רוצה” (ניסחתי מחדש, כי הם כתבו את אותו הדבר ב-3 פיסקאות). ומציעים לי דרכים להחביא את הפוסט ממני, כדי שנפשי הרכה לא תיחשף לזוועות האלה.
כאן נשברו כל האמונות שלי במערכות הדיווח.

מערכה רביעית

בגלל שהלכתי לכמה עמודים לדווח עליהם, אז ממש נכנסתי לעמוד, לא רק גללתי מעל זה בפיד הזבל האינסופי שלי, אז בפייסבוק זה נרשם בתור הבעת התעניינות שלי בתוכן מהסוג הזה, ועכשיו כל הפיד שלי, שהיה זבל כללי, הפך להיות זבל מאוד ספציפי – הצעות לרכישת ספרים גנובים. אני בוכה מצחוק וצוחקת מעצב עכשיו.

מערכה אחרונה

השומרוני הטוב שאני, הלכתי לאחד השירותים שאת הספרים שלהם מעתקים ומוכרים וניסיתי לכתוב להם שמוכרים את הספרים שלהם כדי שהם, בתור בעלי הקיניין יורידו את הפוסטים. אבל אי אפשר היה לעשות Contact Us – נכשלתי בקפצ’ה

No good deed goes unpunished

זו רשימה של הספרים שקראתי או שמעתי השנה, זה נטול ספויילרים אבל עם תלונות.

• Children of Time
• The Fold
• Project Hail Mary
• Spin
• Stories of Your Life and Others
• Ready Player Two
• Paradox Bound

Children of Time התחלתי לקרוא אותו שנה שעברה אבל אני חושבת שגמרתי בתחילת השנה, אז זה נכנס לרשימה הזו. אחרי שקראתי את A Case of Conscience חיפשתי עוד ספרי חייזרים ואבולוציה מואצת, וזה היה בראש הרשימה, אבל הוא חיכה לי כמה שנים עד שהתחלתי לקרוא. לקח הרבה זמן להכנס לזה, גם מבחינת איך שזה מסופר וגם זה שיש 2 ציוויליזציות לעקוב אחריהן ודברים משתנים מהר. סה”כ אני מאוד מרוצה, קיבלתי את מה שרציתי מבחינת ציוויליזציית חייזרים, וגם המחשוב שם

The Fold זה הספר הראשון שאני קוראת של פיטר קליינס. ולקחתי אותו כי איכשהו זה נכנס בין כל הספרים האחרים שהיו לי כבר ברשימה עם שמות מאווד דומים. לא היה לי שום מידע לגבי הסופר או הספר או התוכן. וחוץ מ-Children of Time, בינתיים זה הספר האהוב עלי מבין כל מה שקראתי השנה. הוא קל לקריאה, הסיפור חמוד, דברים הולכים מאוד בסדר עד שהם נהיים מאוד לא בסדר.

Project Hail Mary התחלתי את Project Hail Mary מיד אחרי שגמרתי לקרוא את The Fold, אז זה כאילו שעברתי עם אותה הדמות מהרפתקאה אחת לבאה. זה ספר שמעביר את הזמן טוב, הוא חמוד לקריאה, מבדר, אבל עד כמה שנוקפים לזכות וייר את זה שהוא כותב מד”ב רציני בלי המצאות מופרכות מידי, אז כאן הבעיה שלי היא בעיקר עם הדמות הראשית, שהיתי צריכה להתעלם מהרבה “נו באמת, אין סיכוי” שאמרתי לעצמי בראש. זה עבר יותר טוב דווקא בגלל שקראתי את The Fold לפני זה, והדמויות הראשיות של שני הספרים קצת התאחדו אצלי, אז זה דווקא שיפור את סבירות הסיפור בשבילי.

Spin איזה שיעמום הספר הזה. בעולם שלהם, בלילה בהיר אחד נעלמו כל הכוכבים שבשמיים וגם השמש והירח — הכל. אז יש המון מה לחקור, אבל הסיפור מסופר מנקודת מבטו של אחד הגיבורים שרוב הזמן מדבר על אהבתו הנכזבת לאחות של חבר שלו. למי איכפת, יאללה יאללה, ספר מה קרה לכוכבים כבר!
לא נהנתי, היה די מבאס, הזכיר לי את איך שקראתי את Game of Thrones, כשניסיתי לקפוץ לחלקים הטובים מבין כל הטקסט הארוך הזה

Stories of Your Life and Others אספות סיפורית קצרים. זנחתי אחרי הסיפור השני. שני הראשונים היו מבאסים במיוחד. ואחרי הספר הקודם שקראתי לא היתה לי סבלנות להתבאס ולהשתעמם רק כי הוא קיבל ציון גבוה בביקורות באינטרנט

Ready Player Two זה הספר הכי גרוע שקראתי השנה, ובכלל בכמה שנים האחרונות. אין דבר אחד טוב בספר הזה. הוא התחיל עם הגיבור מתבכיין על מר גורלו ומנצל את כוחות ה-su שלו, ואח”כ תזכורות והסברים על “כך פועל מין ב-vr” כאילו שהמישים בני 15 שלא יודעים מה זה אינטנרט יקראו את הספר הזה. ואז שוב מגיעים לניצול הכוח כמנהלי המערכת וסיכון המשתמשים ללא ידיעתם. פרטיות, ולפחות איזשהו code of conduct – זה רחוק מהספר הזה והלאה. בתור תחליף לעלילה יש הקראה של בסיס הנתונים של imdb, עם שמות סרטים, שחקנים ומידע איזוטרי לא מעניין. אבל כל האמצע של הספר הוא לא גרוע כמו הסוף, אני לא מכירה שום ספר או סדרה אחרים בהם הסוף כ”כ מנוגד לכל מה שקרה בעלילה (אם אפשר לקרוא לזה כך). לא באמת היו עורכים, אז אף אחד לא קרא את מה שהלך שם, וזו התוצאה.

Paradox Bound הספר השני שאני קוראת של פיטר קליינס, והוא נחמד אבל לא טוב כמו The Fold. אני מאוד אוהבת את ה-premise של הספר, מה שאני לא אוהבת זה שהגיבור יודע יותר טוב מאחרים איך לפתור את הבעיה המרכזית של הסיפור למרות שלא נראה שיש לו יותר ידע או תכונות אחרות שגורמים לו להיות יותר טוב בפיתרון הבעיה. זו המקבילה של להפוך לפרופסור לפילוסופיה תוך שבוע ולהתעמת עם ולנצח מדענים שעבדנו שנים. זה לא הגיוני. אבל כל השאר טוב והסיפור חמוד

רשימת קריאה

תוכניות הקריאה הבאות שלי

• Piranesi
• This is how You Lose the Time War
• 3 Body Problem #3
• Daniel Suarez
• Babel 17