הסרט דן בהרבה עינייני מוסריות, לאומית ואישית. ככה זה כשהדמות הראשית עושה דוקטורט בפילוסופיה. בשלב מסויים היא גם מגיעה למסקנה שלהיות רע כשאתה ערפד זה בסדר - כי ככה זה ערפדים.

זה אולי נראה ככה, אבל זה לא מה שאתם חושבים

כריסטופר ווקן מופיע שם בתור ערפד מלומד ומסודר, ומלמד אותה מוסר מהו. כנראה שכשעוסקים בפילוסופיה, מוסר הוא תיאורטי, ואין את ההיבט המעשי לפני שערפדים זקנים מענים את (חוסר) הנשמה עד מוות.

וברצינות, זה סרט מוזר, כי הוא על ערפדים, אבל כאילו על סמים, כי כביכול זה אותו דבר, למרות שבכלל לא אומרים את זה באף שלב.
וזה עולה פה נקודה יפה - האם ערפדים יכולים למות מהרעבה? אם הם אל-מתים, האם דם אנושי נחוץ להם לקיום?
מוזרויות.

ראיתי את הסרט עם מישהו בשם עמי (ראשי תיבות של “סרט גרוע, לא רוצה לראות!”) שכל כמה דקות צעק כמה זה לא הגיוני ושהוא מכבה את הטלויזיה כי הוא לא יכול לראות כאלה שטויות. היה חסר קצת מתח בסרט, ועמי עזר לספק אותו - מה יקרה קודם, הסרט יגמר או שהוא יעצור אותו, האם השיכנועים שלו ישכנעו אותנו גם? (כי במקרים מסויימים זה היה קרוב) - אבל ידעתי שיהיו הרבה מכות ומתכות בסוף, אז חיכיתי בסבלנות.
וחוץ מזה, כמה שיותר דברים טיפשיים קורים בהתחלה, ככה יש יותר על מה לצחוק אח”כ.

היו יופי של לוחות זמנים, ואני גם מאוד שמחה שכולם עמדו בהם.
מחבל אפגני: “יש לך יום אחד לבנות לי טיל! ואל תשכח גם קפה לכל החברה”
איירון מן לעתיד: “מה קפה? יקח לי יובלות להרתיח כ”כ הרבה פינג’אנים”
ממש כמו בצבא, זמנים לא הגיוניים, למשימות לא מעשיות - אבל היופי הוא שלא באמת צריך לעשות את זה.

לא היה לי קשר לקומיקס של איירון-מן, אז לא באמת איכפת לי אם מעריצי הקומיקס סבלו או נהנו. לי היו ציפיות מאוד ספציפיות - מכות ומתכות - ואת זה קיבלתי, כמו ברובוטריקים - התחלה אמריקאית מידי, ובסוף רואים רובוטים.

בעינייני הרובוטיות, הדבר הכי שווה שראיתי היה ה-designer התלת-מימדי שלו. אני ממש צריכה כזה גם.
הוא ממש חמוד, אדום צהוב ונראה קצת יותר שביר מהרובוטים של רובוטריקים. השם העיברי שלו (איש המגהץ) הולם אותו אפילו יותר, כי הפרצוף שלו באמת נראה כמו חלק ממגהץ שהיה לנו כשהיתי קטנה, וגם העובדה שיש מגהצים שנראים יותר משוכללים ממנו. אבל זה לא משנה, הוא היה מנצנץ ויפה - כמו שכל הרובוטים אמורים להיות!

אני קיבלתי את מנת הרובוטים מבריקים ומתקפלים שלי - הרי זו מהות החיים

הלבוי

יש לי המון מקום במחשב, אני לא יודעת למה אני כ”כ שמחת-מקשים (trigger happy) ומוחקת דברים לפני שאני מספיקה לקחת מהם תמונות טיפשיות. ובסרט הזה היו גם היו.

למה בכלל אני צריכה לראות הלבוי פתאום? הרבה זמן לא הציק לי שלא ראיתי אותו, ידעתי שיש לו יד מתכת - וזה הספיק לי בתור ידע כללי.
הבעיה היא שאני כל הזמן מתלוננת שאין איפה לראות מפלצות (והמבוך של פאן לא נחשב - אני אפילו לא אהבתי את הסרט), ובפירסומות הפתיחה של בטמן, היתה פירסומת להלבוי-2, ונראה שיהיו שם הרבה מפלצות - אז כדי להכין את עצמי לבאות, ראיתי את הלבוי הראשון.
מאז לא באמת ראיתי את השני, בינתיים זה רחוק רחוק ברשימה.

גם בראשון היו מפלצות, שבאופן מקרי או לא, נראו קצת כמו קתולו, אבל למה אני קטנונית ואומרת שהם חסרי כל כושר המצאה משלהם - הרי המציאו לו יד בטון! ושם די עלוב.

אי אפשר לומר שאני לא מרוצה מהסרט - גם אני רוצה יד ברזל כזו, או לא כזו, אני יכולה להתפשר על מסור חשמלי כמו ב-evil dead 3 (הסרט הכי טוב של כל הזמנים, אחד מהם בכל אופן).
יד אבן נראה לי דבר כ”כ שימושי - את היד השניה אני צריכה רק בשביל להקליד - ואני מניחה שללמוד להקליד ביד אחת לא תהיה בעיה - לכן אין כל מניעה שגם לי תהיה יד בטון!

חשבתי עליו דברים די רעים לפני שראיתי את הסרט - הוא תמיד נראה לי טיפשי מידי (אפילו בשבילי), וזה לא השתנה מידי אחרי הסרט - רק שעכשיו אני יודעת גם שהוא אוהב חתולים.

—

יש סדרה חדשה, בשם True Blood, יש המון טריילרים וחלקי פרקים ביוטיוב. ראיתי את הפרק הראשון. בהרגשת נדיבות כללית, בגלל שזה פרק ראשון ויש שם ערפדים, ומבטיחים דם - אני מביאה לזה את הציון 7. בדרך כלל זה אומר שאני מתכוונת לראות את הפרק השני בשביל להחליט על עתיד הסדרה.

הבעיה פה היא שאני לא יכולה להסתכל על השחקנית הראשית. יש לה כמה בעיות בולטות: היא מכוערת, היא לא יודעת להחזיק את הראש ישר, אז היא כל הזמן מנדנדת אותו - ונראית כמו בובת רעידת אדמה, וכמובן, הדבר שאי אפשר להתחמק ממנו: אני לא יכולה לראות אותה פותחת את הפה. לפחות היא ציחצחה שיניים כל יום, יכל היה להיות יותר גרוע.

דבר נוסף שאני מאוד לא אוהבת זה הצילום - יש שם קטעים בהילוך איטי, וכדי לפצות על הזמן, צמודים לזה קטעים בהילוך מהיר יותר. זה ממש מקולקל.
ולערפדים יש שיניים מתקפלות - בטח יש שם איזה קפיץ בפה. וגם הם לא כ”כ שווים - אפשר לעשות להם bind עם שרשר כסוף - לא ידעתי שזה אפשרי - לא ראיתי את זה במקורות מקצועיים נוספים.

לסיכום, אני הולכת לראות את הפרק הבא רק אם מישהו יראה אותו לפני, ויגיד לי שיש שם מספיק מכות.
אני לא מאלה שאוהבים סמולוויל, אז לעשות סמולוויל-ערפדים לא יגרום לי לרצות לראות את זה.

—

בזה עברתי על תגובות ועל דם. היזע היה בעשיית הסקרין-שוט, כי משום מה כל התוכנות שלי סירבו לצלם תמונות. חלק הודיעו על שגיאה ואחרות קרסו בלי בושה. איזה מזל שיש קודקים ישנים שלא עושים שום דבר משוכלל, וכנראה לא מבינים חצי ממה שכתוב בוידיאו - אבל זה די והותר בשביל מה שרציתי להמחיש.

בעבודה, סתם בשביל הכיף, הבאתי למחשב שלי לעשות רעשים של “אני עובד” ולחשב את אקרמן(4,3). ועכשיו אני חושבת שאני אבקש ממישהו לעזור לי בתרגיל חשבון - לעשות טבלה כמו של לוח הכפל, 10*10, אבל של אקרמן.
איזו שמחה

נראה לי שאכלתי כאלה אתמול בצהרים.

ראיתי אותו כבר לפני הרבה זמן, וקשה לי להגיד עליו דברים רעים מכמה סיבות, העיקרית שבהן היא אלימות פיזית מצד החברים שלי.
זה לא שיש לי הרבה דברים רעים להגיד - הוא טוב, ואני ממליצה לראות, רק שלא החליפו את השחקן של בטמן, והוא עדין נראה כמו איזו גננת מחליפה. לפחות העקומה מהסרט הקודם כבר לא איתנו, במקומה יש עקומה חדשה - מגי ג’ילינהול, אותה אני אוהבת יותר, ויש לה גם איזה סרט מופרע שבו היא מזכירה חולת נפש, עם בוס לא שפוי במיוחד.

כל הקטעים הטכנולוגיים המופלאים פה - בחלומות הכי הרפתקניים שלי, אני לא אחלום שאני יכולה להתחבר ולשדר מידע מכל טלפון בין לילה, אפילו במאהל בדואי, עם 3 קווים. אבל אני לא עשירה כמו ברוס ווין. שיכול ביממה אחת לשלוח טכנאי לכת בית ולכל משרד ולכל איזור תעשיה נידח ולהתקין שם משדר (המשדר זה דווקא החלק הקל - גם אני עשיתי כאלה בכיתה ו’). בארץ זה לעולם לא היה פועל.

וגם עיניין החליפה היה טיפשי במיוחד:
לוצ’יוס מלפוי: “בוא אני אכין לך חליפה חדשה”
בטמן: “מה טוב בה?”
לוצ’יוס: “היא לא יודעת לעצור כדורים, גם לא סכינים, גם לא מכות חזקות, גם אין לה בולמים טובים. אבל היא טובה נגד כלבים”
בטמן: “הא, טוב”.

ובעינייני הג’וקר, זמן לא רב לפני שראיתי בטמן, ראיתי את The Shining, והוא נראה ממש דומה לג’ק ניקולסון שם, לעומת זאת, חברים שלי טענו כל הסרט שהוא נראה כמו מל גיבסון. נראה לי שהם התבלבלו בצבעים.

העיקר שהיה את פקד גורדון - והוא גם דומה לעצמו מהסרט המצוייר.

Hitman

אני רגילה לראות סרטים בזמן התעסקות בויקי ובדברים אחרים. שלא כהרגלי - את הסרט הזה ראיתי על מסך שלם. אך אל דאגה, היתה לי תעסוקה, והסרט עבר בסדר.

מה שהעסיק אותי בחלק הראשון של הסרט, היה למצוא יונק באות י’. מיד צעקתי “יען” אבל הן מטילות בייצים, ומוצצות עצבים - לא יונקות אותם,אח”כ היה ילק, ועוד כל מיני. אחרי כמה שנים כבר מצאתי את מה שהיה צריך.
בחלק השני של הסרט, עברתי לחפש יונק ב-ע’. מסתבר שגם זה היה קל, ואני פשוט קהת מחשבה, והסרט הקודם אפילו דיבר עליו.
בגלל שהיתה לי מספיק תעסוקה מחשבתית משלי, לא היתי צריכה לחפש אותה בסרט - מה שעזר להגדיר אותו כסרט בסדר גמור.

הסרט נמחק לפני שהספקתי לעשות סקרינשוטים, אבל הכנתי animated gif שיכול מאוד להיות שתראו בסרט את אותם הפריימים בידיוק.

עוד דבר מאוד מגניב בסרט הוא שלשחקן הראשי קוראים משהו אוליפנט! כמה חמוד!
כמו החיות משר הטבעות!

עכשיו יש תחרות: יש לי סיפריה מלאה בסרטים שצריך לראות - אפילו חילקתי אותם לסוגים. ויש ערימת מאמרים שצריך לקרוא. נראה מה יגמר קודם.
אני מקווה שאני לא אתבלבל ואתחיל לכתוב ביקורות למאמרים - זה יכול להיות יעיל ללימודים, אבל מפחיד מידי בשבילי - מתחילות לרוץ לי מחשבות מוזרות על זומבים ו-continuations. זה דווקא ממש מתאים. מתכנתים למישהו את המוח, שמים לו את ה continuation של מה שהוא צריך לעשות, ועושים suspend. אחרי כמה זמן, כשהוא כבר מת והכל, עושים resume מאותו מקום.

זה דוקא רעיון גאוני: אפשר להגיד לאנשים שהנה המשך החיים שלכם מתוכננים ואתם לא צריכים לדאוג, ואז בעזרת מניפולציות פשוטות על קונטינואציות, מחליפים את כל מה שרוצים - צריך לשנות קצת את מה שהם זוכרים אחורה, בשביל שלא יופתעו מהמצב החדש, ולתת את ההוראות קדימה, ויש לנו חיילים זומביים שאפילו לא יודעים שהם מתים!
הלכתי לשולחן השרטוטים!

אני מזכיר לכם שלא כדאי ללכת לאינטרנט, אתם יכולים להגיע להרבה דברים מפחידים. אבל אם כבר נכנסתם, אז כנסו לאתר הקבלה שלנו: בלה-בלה-בלה.קבלה.

המתקשרת הראשונה, שלום
-שלום! אני משועית, שזה כמו שעועית, אבל עם מש בהתחלה.

כן משועית, מה רצית לשאול?
-אין לי עבודה, כבר 3 שנים, ואני גם לא מוצאת חתן. רציתי לשאול האם אתה רואה שהמצב ישתנה?

דבר ראשון, אני מציע לך לשנות את השם - להוסיף שם נוסף לשמך.
מאוד חשוב להוסיף שם נוסף אם השם הראשון לא נותן מספיק אנרגיות חיוביות ואמינות. אני למשל התייעצתי עם הכתובים וראיתי במגילת ארנון שכדאי לי להוסיף את השם ‘ד”ר’ ואכן, עכשיו אני נשמע הרבה יותר מכובד.
השם שלך בגימטריה הוא 41.5, וזה אפילו לא ציון עובר בבגרות - אז תני לי לנחש, אין לך תעודת בגרות
-נכון נכון ד”ר-מר שמולקיהו
אז כדי להגדיל את הסיכוי שלך למצוא עבודה, אני מציע לך להוסיף את השם תרתשת - זה יעלה מיד את הניקוד שלך בגימטריה - ומעסיקים פוטנציאלים לא ישימו לך לעובדה שאין לך תעודת בגרות. טוב, תרתשת?

מהו תאריך הלידה שלך?
-נולדתי בי”ג בתבשבט

זה תאריך טוב, את מאוד יחודית
בוא נראה מה הפסוק המתאים בספר אמנונואל אומר: “ויאמר אלוהי ישראל ויכעס על העבודה המרה וכל הבצלים והשומים והעופות בתנור”
שימי לב, הכתובים מסבירים לך למה אין לך חתן: אף אחד לא עושה עוף בתנור עם בצלים ושומים בלבד! שימי גם ירקות נוספים!
-תודה רבה לך!

ולסיום, אני מציע לך לעשות מעשה טוב כל שבוע שבועיים, כל פעם שאת עוברת על פני קופת “שעת קבלה לכספים” שימי שם שקל או שניים וגם שמרי שבת וכשרות
-הו כמובן, אם זה יעזור לי למצוא חתן! תודה רבה לך!

להתראות!

מבוסס בצורה חופשית אבל קרובה ביותר על התכנית “שעת קבלה” ששמעתי מתישהו ב-103אף-אם.
זה נוראי, אני מאוד רוצה לבוא לכל האנשים שמתקשרים לשם ולדפוק להם קצת היגיון לראש.

בדיון שנעשה לאחרונה בין כמה אנשים שמתכננים להשתלט על העולם, אמרו לי שהם מעדיפים להיות נחמדים, ולעשות את זה בדרך הארוכה יותר - בלי להמציא דתות חדשות. אני עצמי, פשוט לא חושבת שאני אוכל לעמוד ככה מול אנשים ולשקר בלי בושה.
אז קבלו אותנו כשנשתלט עם העולם! אנחנו נעשה את זה בצורה הגונה!

כמו שאמרתי, הסרט הזה כ”כ משובח ונכנס לקלסיקות של כל הזמנים, כך שבפרק אחד של Ghost in the Shell רואים שם כמה אנשים צופים במר. ערפד*, וכמו שאפשר לראות גם מהתמונות כאן, אי אפשר באמת להתבלבל בינו לבין ערפדים אחרים.

נראה לי שזה אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בז’אנר הזה (רק שעוד לא החלטתי לאן לסווג אותו - לקומדיה או אימה), ויש גם הרבה סיכוי שהוא לא היה כזה זול - הכל עשוי ממש טוב, וקטעי הקרבות מתואמים ומסודרים ויש מוזיקה מצחיקה בקצב המתאים - הושקעה שם הרבה עבודה!

התחלתי לראות את הסרט וראיתי שאין לי תרגום טוב, והסרט נראה נחמד, ואמרתי לעצמי בטח אמצע תרגום תוך 2-3 דקות, אז לא באמת צריך לעצור. וזה לקח לי יותר מכמה דקות, ולא באמת מצאתי תרגום, אבל כבר היתי בהרבה סרט, והיתי עסוקה בלצחוק, והיה בסינית - אז לא נורא, ללמוד שפות זה חשוב.

זה סרט סיני, וצולם באזור המערב הפרוע של סין. הרבה היסטוריונים ומשרטטי מפות חלוקים בדיעותיהם בנוגע לאזור הזה, אבל הסרט מראה בבירור את כל המאפיינים הנדרשים - כרכרות, מסבאות ודלתות מסתובבות מצחיקות.

הערפדים הכחולים החמודים הם לא הדמויות היחידות בסרט (אני בטוחה שאם הם היו מתאמצים, היו יכולים לעשות כמו בסוף כל פרק של Ghost in the Shell - היו קטעים של כמה דקות עם טצ’יקומות. הרי גם הערפדים כחולים וחמודים! זה אמור היה לפעול בידיוק באותו האופן!). אז, האנשים החשובים האחרים הם הכומר ו-2 השוליות שלו.

לכל אחד קרו מאורעות לא משמחים מידי - אחד מהם ננשך ע”י ערפד וכמעט התחיל לקפץ גם, השני רדוף ע”י רוח רפאים ויש לו בעיות ראיה חמורות, ולכומר - יש בעיה שלא נפתרה עד עצם היום הזה - הוא חד גבה!

הוודו שיש פה מספיק לממש המון טקסי רמאות. גם בלי ערפדים הסרט הזה ממש מבדר ומלא כל טוב: יש פה רוחות רפאים, דיו חשמלית, חפירת קברים מתכוני אורז ותרנגולות, כל המוסיף - הרי זה משובח!
אחד המתכונים פה, שאני מקווה שרשמתי נכון: מתכון ליצירת מחסום כוח רב מימדי אנטי אנטרופי.
המצרכים הדרושים: תרנגולת אחת, אורז, נייר אדום, דיו שחור.
אופן ההכנה: לערבב הכל, לקוות לטוב.
בהיפריון לא הגיעו לכזו רמה של טכנולוגיה!

בעינייני ערפדות, הכל תמיד מתחלק ל-2 שלבים. הראשון הוא פשוט - לא להנשך. דרך קלה להשמר מפני ערפדות היא לחתוך תמיד את הציפורניים. אם במקרה הן מתחילות להיות ארוכות וכחולות - זה סימן שמתתם והפכתם לערפד. וזה סימן לחברים שלכם לעבור לשלב השני.

המחסום האלקטרומגנטי אנטי-סטטי שנרקח לפני זה, לא יחזיק לנצח, וכדאי להצטייד מראש בכל הציוד הדרוש, ובמקרה של ערפדים סיניים זה יכלול כמה כלי מלאכה - נייר בצבעים שונים, דיו וכמה חוטים. ממש כמו שהיה לי בגן - אולי הייתי ציידת ערפדים כשהיתי קטנה (והציפורניים שלי תמיד היו קצרות).
ומשהו חשוב לסיום - אולי מההרגל הרע של כל מיני סרטים הוליוודיים זולים תתפתו לנופף בצלבים - אך זכרו: אלה ערפדים סיניים, צלבים לא פועלים עליהם! רק אורז דביק מהזן המשובח (וקצת קשה עכשיו, כי האורז יקר, איזה מזל שתקציב הביטחון יותר גבוה מתקציב הרווחה).

רוחות הרפאים בסרט מאוד ממשיות - יותר מידי ממשיות לטובתן - כשרק פוגשים אותה, היא עולה על אופניים, לא מסתכלת ודופקת את הראש בעץ. זה נקרא בידור זול, אבל יעיל.
בקרב נגד רוח הרפאים, לכומר יש פיגיון אור ירח ועלים להוספת מימדים לראיה (כמו שדג בבל הוא להוספת שפות להבנה), ולרוח יש לא הרבה - אבל היא יצירתית מספיק להפיק מזה את המירב. הקרב הוא הטלת פיגיון נגד הטלת ראש ברזל, והיא רוח עתיקה מאוד, ובטח לא הסתרקה הרבה שנים, מי יודע מה גדל לה שם.

יש מצפנים מיוחדים למציאת הכיוון של רוחות (מעניין אם גם התרנגולים האלה על גגות בתים פועלים באותו האופן), ויש הרבה כלים באופן כללי. בכלל זה נראה שכל הנושא הזה נחקר הרבה זמן והוא מאוד פועל ומאוד מדוייק. אני צריכה להתחיל להאמין ברוחות.

היא ממיינת אורז - אני בטוחה שראיתי אנשים עושים את אותו הדבר בידיוק בחדר האוכל הצבאי. מעניין אם הבסיס הותקף ע”י ערפדים באותה תקופה.

הדברים החדשים שלמדתי מהסרט:

• לערפדים יש ראש מתכת - משמיע אותו צליל כשמכים עליו
• שיטות חדשות לשתייה קפה
• הרבה מתכונים שכוללים בעיקר עוף, אורז, דיו נחשים ודם - בטח לא כשר, חבל

הסרט הזה הוא הראשון בסדרה, יש אחריו עוד כמה. אחרי שנגמרו להם המספרים בשביל “מר ערפד” הם התחילו ספירה חדשה עם “מר ערפד החדש”, זה לא כזה מוצלח.
ומצאתי את הטריילר הזה באינטרנט, זה אומנם נראה מעניין, אך אין לזה שום קשר לסרט שראיתי.

חובה לצפיה - ראיתי אותו עכשיו שוב, וידעתי שהוא מצחיק, ובכל זאת צחקתי ממש עד דמעות בכמה חלקים.
רצוי מאוד לא לראות את הסרט הזה בחושך - לא כי הוא מפחיד מידי, הוא כן, אבל יותר סביר להניח שהשכנים שלכם כבר יישנו, ואתם תעירו אותם אם תצחקו חזק מידי - וזה יקרה!

—–
* - אני אוסיף סקרין-שוט בהמשך - זה כ”כ חמוד ^_^

כמו שאומרת הכותרת, היום מדברים על ערפדים מהמזרח הרחוק. הערפדים הסיניים החמודים וערפדי האנימה והמנגה - הם לרוב פחות חמודים ויותר אלימים.
אתחיל מהקצר ואעבור לארוך.

Blood: The Last Vampire

סרט אנימציה קצר, שלושת רבעי השעה, על ציד ערפדים ביפן. הערפדים שם הם מין ערפדים משוכללים כאלה - מכוערים ונראים כמו יתושים מגודלים, עם לסת אימתנית. אבל זה רק כשהם מתערפדים. הצורה הרגילה שלהם היא של אנשים רגילים - בנות חמודות כאלה, וחולות אנמיה (כמה מפתיע).

הסרט די קצר וקולע, יש כמה סוכני איזושהי-סוכנות-סוכנים וילדה חמודה מאוד, בת מעל מאה, ערפדית, שהיא גם ציידת ערפדים. היא ערפדית אמיתית (אומרים בסרט שהיא המקורית האחרונה) לעומת ערפדים אחרים שהם התפתחות של משהו, כמו בבלייד 2.

הסיפור לא עמוס מידי (יותר נכון כלל לא עמוס) והעלילה מתקדמת בקצב מכובד, לא מהיר באמת.
נחמד וקצר. ת”א-חיפה אפילו ברכבת קומותיים (קשה למצוא בה חשמל).

Hellsing

אני לא מדברת על הסרט הנוראי עם וולברין, וגם לא עם הקומיקס החמוד עם ד”ר הלסינג הזקן.
יש סדרת אנימה, 13 פרקים, נחמד ומפחיד. לאחרונה (לפני כשנה) יצא גם OVA של 4 חלקים. והכל כמובן מבוסס על המנגה.
פופולריות שיא.

האנימציה טובה, ולא חוסכים בצבע אדום. יש פה ושם קטעים של שטויות אנימציה יפנית

לפחות לא שמתי פה animated gif של קטעי ניפנוף ידיים, זה קלאסי (והופיע).

הסדרה מתחילה בשוטרים מסכנים, ארוחה קלה, נגד כמה עשרות ghouls וערפד וכאן נכנס לפעולה ארגון הלסינג!
יש הסבר קצר על מה זה ארגון הלסינג (נלחם במפלצות מוזרות מאז ומעולם לטובת המדינה, המלכה והעולם! בעצם לא, רק אנגליה). עם הארגון מגיע הנשק הסודי שלהם - ערפד בשם ארוכרד/אלוכרד, הם יפנים, הם לא באמת יודעים את ההבדל בין ל’ -ר’. זה כמובן גם יוצר לו עצמו בעיות - הוא ערפד בשירות של אינטגרה הלסינג, ראש אירגון הלסינג, ונלחם בערפדים אחרים, כמה לא ערפדי. מצד שני, כל קוטלי הערפדים (כולל בבאפי, שם היה את אנג’ל) הם תמיד ערפדים שהבטיחו למישהו מתישהו איזו הבטחה טיפשית.

אני ממש אהבתי את ביטויי הערפדות בסדרה. יש את הערפדים הרגילים, שיודעים לעשות מה שערפדים רגילים יוודעים לעשות - לשלוף שיניים, להיות קצת יותר מהירים (זה כולל להעלם ולהופיע לידך - זה מאפיין של מהירות וזריזות), ולהיות באופן כללי מפחידים. יופי, רגיל. ויש את הערפדים היותר טובים והיותר עתיקים - כמו ארוכרד, והם כבר יודעים לעשות הרבה דברים. יש הרבה הזיות, ושינויי צורה, וגידול איברים. ולכן כל מי שאוהב גם מפלצות ודברים בצורות פחות אנושיות יהיה מרוצה פה.

למקרה שלא הבנתם מה קורה פה: יש פה הרבה חרבות, חלקן בלב, ואין פה ראש שמחובר לגוף. לרוב כאלה פעולות מספיקות להרוג ערפדים. אבל אנחנו לא עוסקים בערפדים סנטדרטיים!
כמו שכתבתי כבר, מכות ודם לא חסרים פה, יש פה נשק חם, נשק קר, מוזרויות אחרות והרבה מבטא בריטי אפילו ביפנית..

הסדרה מבוססת על הקומיקס, אבל בוידיאו-ים יש קצת תוכן שלא היה בסדרה, אבל הם מציגים את אותה העלילה (למיטב זכרוני הרעוע, את הסדרה ראיתי לפני כמה שנים). לא יודעת מה טוב יותר, אבל אני זוכרת שבסדרה היו פחות שטויות. מצד שני אולי היתה שם גם קצת פחות אלימות - וזה כבר לא טוב.
יש גרסא של הסדרה בדיבוב בריטי, עם המבטא והכל - ממש טוב

גשו לראות!
ולא תחלמו על ערפדים בלילה, ויהיה מפחיד!

בהמשך - ערפדים סיניים, הם הרבה יותר שמחים ומאושרים.

על הפרק היום:

• מלחמת העולם z
• I am legend
• ספרים שסוף סוף, בפיגור כבד אחרי כל העולם, הצלחתי לקרוא
• המלצות כלליות לקריאה סתמית

בלי ספיילרים.

wwz

מלחמת העולם z, הספר של מקס ברוקס, שיצא בפירסומות מאוד שוות, רק שאף אחד לא באמת נכנס מזה לפאניקה (חבל).
סוף סוף הזדמן לידי הספר, הוא די שמן וגדול, אבל כתוב בפונט 22 עם רווח של 2 שורות, אז זה לא נורא.
בכל אופן זה לא הדבר הכי נורא בספר הזה.
זה ידוע שעל כל מיני חוזים והסכמים, צריך תמיד לקרוא את האותיות הקטנות, כדי שלא יהיו כל מיני הפתעות ואי-נעימויות בהמשך. ספר זה כמו חוזה, לא ארוך טווח, אבל כדאי להתייחס אליו כמו חוזה, ולכן, כדאי לקרוא את האותיות הקטנות (וכמו שאמרתי, אין באמת אותיות קטנות בספר הזה, הן פשוט יותר קטנות מהאחרות).

ולכן כשמבטיחים עדויות בעל פה, צריך להתכונן לעדויות בעל פה! אני רק מופתעת שהספר לא הגיע עם דיסק, שאפשר יהיה לשמוע את הכל בצורה אותנטית יותר. למה להם לתאר שמישהו דופק בדלת אם אפשר לשמוע את זה - שיפורים למהדורה שניה.
אנשים שקוראים עיתונים כל היום אולי לא ישימו לב להבדל, זה כמו לקרוא עיתון מאוד מאוד ארוך, עם הרבה ראיונות, על אותו נושא. אבל פיספסו שלב, ושכחו להראות את זה לעורך, כך שלא מסננים פה הרבה דברים.
אני לא אוהבת לקרוא שפה לא יפה וקלוקלת (חוץ מהתוכן שאני מייצרת).

אפשר גם להסתכל על זה כפאזל כרונולוגי. הנה לכם הרבה אירועים, מובאים בצורות שונות ע”י כביכול אנשים שונים, וסדרו לכם את זה בראש בצורה כרונולוגית הגיונית.
אף פעם לא היתי טובה בהבנת הנקרא (או הנשמע, ההנהלה שלי בעבודה תסכים).
זה פשוט לא בשבילי

I am Legend

כל מי שקרא את החלק הקודם וחשב לעצמו “למה לקרוא ספרים כאלה, כשאפילו הסרטים בתחום כאלה זולים” שיחשוב שוב!
בהתסייגויות הבאות: זה אצלי באודיו-ספר ולא ספר אמיתי, ועוד לא סיימתי אותו בכלל, כי יש לי נטיה להתחיל לקרוא/לשמוע כמה ספרים ביחד.
אחרי שציינתי את התירוצים שלי, אגיד למה אני חושבת שהספר ממש טוב. התחלתי לשמוע את זה כי חשבתי שיהיה נחמד, לא ציפיתי ליותר מידי, והופתעתי מאוד לטובה.

הספר מתחיל בתיאור של ריצ’רד, שגר לבד בעיר מוכת ערפדים (אבל הם לא נקראים ערפדים בהתחלה), ומסופר על איך הוא חי, איך הוא מגן על עצמו וכאלה.
מה שטוב פה שהכל מציאותי מאוד, ויש מחקר מדעי והתקדמות, מתחילים ממצב מסויים, וע”י מחקר שכולל ניסויים וקריאת חומר רקע תיאורטי מגלים עוד ועוד.
הנקודה היא שהמצב ההתחלתי (או אולי המצב כפי שהיה קצת לפני האירועים בספר) הוא כמו בספר של מקס ברוקס, אבל הוא סיפר את זה כראיונות לא מעניינים, וכאן הכל מסופר ממש יפה, מעניין ומסודר.

בעיניין הסרט - לא ראיתי אותו! לא רק בגלל שיש שם את ויל סמית, וכי כמה אנשים אמרו לי שהסרט בשבילי, אחרי שהם ראו ולא אהבו - אז לא, אני לא אוהבת את כל הסרטים שאחרים לא אוהבים, לא ככה זה פועל. אני פשוט חושבת שזה לא סרט טוב, בלי לראות אותו בכלל.

ארתור ס קלארק

אחרי שהוא כבר מת, והרוח שלו לא תרדוף אותי - פשוט כי אני לא מאמינה ברוחות, פעם ראשונה סיימתי לקרוא ספר שלו.
קראתי את “מפגש עם ראמה” היה נחמד. היה יכול להיות יותר נחמד אם היו מורידים שם בידיוק את הפיסקה האחרונה. אני לא צריכה שירמזו לי שיהיו לזה עוד 2 ספרי המשך - ובאמת בדקתי ויש לזה 2 ספרי המשך. כמה מפתיע.

המלצות שלי ואלי

אם מאוד משעמם לכם באינטרנט או באוטובוס, ואתם יודעים לאיית אנגלית, אני מאוד ממליצה על הספר Anguished English. אחד החלקים הכי טובים שם הוא ההיסטוריה של העולם.
מועמדים נוספים לקריאה שיש לי כרגע (ספרים אמיתיים, מודפסים, דפים והכל):
2 ספרים של סטניסלב לם, אותו אני מאוד אוהבת וממליצה לקרוא.
ספר פיזיקה של ריצ’רד פיינמן (אני לא יכולה להשאר מפגרת עד סוף ימי).
הביאו לי את היפריון, אז זה יהיה הספר הבא.

• משהו שכתבתי מזמן, אבל לא פירסמתי - יש חששות מסויימים כשחושפים רשתות ריגול בינלאומיות.
• פינת העיברית: מיקור-חוץ הוא המונח העיברי ל-outsourcing. חלק מההכשרה שלי כחושפת פרשיות ענק שכאלה כללה את הנושא הזה - היה לא כיף. סרבו ללמוד מערכות מידע!

ידוע שאחרי הצבא, לפני האוניברסיטה צריך לעשות טיול ארוך ארוך בחו”ל, ועדיף במקומות זולים כמו הודו. מסתבר שזה ידוע לא רק לנו אלא גם להודים. ולכן, יש להם תעשיה שלמה סביב הנושא הזה.
בהודו זול כי הם רוצים שזה יהיה זול ומשתלם לנסוע לשם!
זה מתחיל בסמים - ז”א המטיילים חושבים שאלה סמים רגילים, ומצפים לתופעות לוואי מסויימות. מה שהם לא יודעים זה שאלה חומרים כימיים אחרים לגמרי, ושוטפים להם את המוח. מכניסים להם הרבה דברים לתת מודע, ובגלל הידיעה על צריכת הסמים, הם לא באמת מודעים לזה.
ובזה תם השלב הראשון -התיכנות מחדש של האנשים.
איך שדברים פועלים!

השלב הבא הוא החומרה - צריכים להכניס להם כמה צ’יפים למוח.
אם תהיתם למה כולם חוזרים עם ראסטות ודברים מוזרים אחרים בשיער - זה לא בגלל שזה אופנתי. ההודים עושים להם את זה בשביל להסתיר את הצלקות של הניתוחים. ובאמת ראסטות שימושיות אך ורק לזה - להסתיר צלקות - כי אין באמת גישה לקרקפת, מצד שני, בגלל שכל זה מאוד עמיד, אז זה מגן על הקרקפת מפני פגיעה ו/או פתיחת התפר ונפילה של הצ’יפים שהוכנסו לשם.
בנוסף לצ’יפ צריך גם דרכי תקשורת, כי כל עוד נשארים בהודו, רשת הריגול הבינלאומית לא פועלת בצורה שווה כ”כ. בשביל זה עושים כל מיני פירסינגים ועגילים - הם משמשים כאנטנות, משדרים ושלטים קטנים.
ובזה סימנו את הריבוט (כמו להפוך לרובוט) ויש לנו מרגל לא מחשיד להפליא.

יש לנו צבא של מרגלים!
ואפשר לשלוח אותם לארצות המוצא שלהם, אחרי צבא לפני אוניברסיטה זה הזמן הכי טוב. כי בצבא לא מרשים עגילים ושיער - אז יש בעיה עם השידור, אבל באוניברסיטה מותר, וגם אחרי הכל, הם הרי צריכים את טכנולוגיה ולא שעת מד”ס בבוקר.

הטכנולוגיה פה היא מאוד גבוהה.
מתכנתים לאנשים את המוח והם פועלים כמו רובוטים ברמה אחרת לגמרי מהרמה בה פועלת המודעות שלהם. זה מאוד מחוכם, ההודים המציאו את כל זה הרבה לפני שאינטל הוציא מעבדים כפולי-ליבה (שבעצם עושים אותו דבר, והאגדה מספרת שפשוט הרבה הודים עשו לעצמם outsourcing אל מחוץ להודו, לעבודות נורמליות יותר והביאו איתם את הטכנולוגיה הזו)

שימו לב שידיעה זו אין בכוונתה לסכל טיולים להודו, למזרח הרחוק או לכל מקום זול אחר. אבל תדעו שזה מה שיכול לצאת מכם.

בפרק הבא אני עדין במזרח, אבל לנושא אחר לגמרי: ערפדים (הנושא החביב עלי)

]]> http://robotim.org/pages/82/feed http://robotim.org/pages/82